<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"י</h1>
<h2>דף כא:</h2>
מסכת ראש השנה פרק קמא (כ"א ב') מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועכבן רבי עקיבא בלוד. תניא אמר ר' יהודה חס ושלום שר' עקיבא עכבן, אלא שזפר ראשה של גדר עכבן, ושלח ר"ג והורידוהו מגדולתו. אם כן בזמן רבותי' ז"ל היו ישראל (רדין) [דרין] בבשן שאותם לא באו אלא ממזרח גדר, שהוא דרך שם ללכת ירושלמה. וכן נראה בפרק אם אינן מכירין (ר"ה כ"ב ב') דאמרינן, מאין היו משיאין משואות, מהר המשחה לסרטבה, ומסרטבה לגרופניא, מגרופניא לחורן, מחורן לבית בלתי. (שם כ"ג ב')
<h2>דף כב.</h2>
מסכת ראש השנה פרק קמא (כ"א ב') מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועכבן רבי עקיבא בלוד. תניא אמר ר' יהודה חס ושלום שר' עקיבא עכבן, אלא שזפר ראשה של גדר עכבן, ושלח ר"ג והורידוהו מגדולתו. אם כן בזמן רבותי' ז"ל היו ישראל (רדין) [דרין] בבשן שאותם לא באו אלא ממזרח גדר, שהוא דרך שם ללכת ירושלמה. וכן נראה בפרק אם אינן מכירין (ר"ה כ"ב ב') דאמרינן, מאין היו משיאין משואות, מהר המשחה לסרטבה, ומסרטבה לגרופניא, מגרופניא לחורן, מחורן לבית בלתי. (שם כ"ג ב')
<h2>דף כג:</h2>
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אף חרים (ובדר) [ובייר] גדר וחברותיה. אמר רבי יוחנן בין כל אחת ואחת שמונה פרסאות. א"ד ביני ביני הוו קיימין [ופליגא דתנא דידן, וא"ד להך גיסא דארעא דישראל הוו קיימין.] מר חשיב דהאי גיסא ומר חשיב דהאי גיסא ודהאי גיסא. ותנא דידן מאי טעמא לא קא חשיב הני, אמר לך הני בהנך גיסא דארץ ישראל קיימי, וכי היכי דעבדי בהך גיסא עבדי בהך גיסא. נראה שחרים (בדר) [בייר] וגדר הם שלשה העיירות שקצתם היום אצל קצת למזרח. תחלה הוא גדר לצד הערבה, ולמזרחו (בדר) [בייר], והיא עיר על הר, ולמערבו בקעה עמוקה, וקורין לה היום בדר. ואל מזרח (בדר) [בייר] הוא חרים על הר לדרומו נחל, בתוכו עין טובה, וקורין לו היום חברם. ושלשתן סמוכות בין כל אחת כשתי שעות. ורבי שמעון בן אלעזר היה בקי באותה הארץ שהרי גדר מקום לימודו היה וכדלעיל. (תענית כ' א') והוא שאמר רבי שמעון בן אלעזר סבר הני ביני ביני קיימין, ובארבע פרסי הוא דשלטא עינא. [גם זה הכריחני לומר שאותן שלוש עיירות הנזכרות בתוספתא מס' שביעית (פ"ז הלכה ז') אי זהו הר שבעבר הירדן כגון חרים ונוי וגדור וחברותיה, שהם שלושת אלו העיירות שהזכרנו. דמרה דשמעתא ר' שמעון בן אלעזר הוא], ואם קראו גדר גדור גם כן קורין לצידון צידן. ומאי דאמרינן בגמרא הני כמה הוו תלתין ותרין, האידנא טובא הוו, כבר תירץ אביי איסתתומי איסתתם דרכה, מ"מ שלשתם מן הירמוך ולדרום הם על ההרים, ורבי שמעון בן אלעזר אחר החרבן היה ומן הכת האחרונה מחבורת המשנה.
<h2>דף כד:</h2>
מסכת ראש השנה פרק אם אינן מכירין והא בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דהוה (בי אנטריטא) [ביה אינדרטא]. וקרו לה דשף ויתיב, כלומר שדלג מארץ ישראל וישב שם. וזהו משום דכתיב (תהלים ק"ב ט"ו) כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. וזה שגלות יכניה וסיעתו כשיצאו מירושלם הביאו עמהם אבנים ועפר מבית המקדש, ובנו בנהרדעא בית הכנסת ויסדוה באותם אבנים ובאותו עפר.
